<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך א'</h1>
<h2>דף נח.</h2>
ביצת נבלה וטריפה אסורה משום דאגידא בה והיא כגופא אבל אסור ביצת טרפה דאורייתא דשמא בשעה שנטרפה הביצה הייתה בלא קליפה והוי כמו ירך האם אבל ביצת נבלה מדרבנן שהרי לא גדלה הביצה אחר שנתנבלה והואיל ואיסור מדרבנן בספק נבלה ספק שחוטה כשרה, ולד טריפה מותר שאין ולד ירך אמו ואין לחוש שמא אחר שנטרפה נתעברה שטריפה אינה יולדת, אפרוח של ביצה טרפה שיצא לאויר העולם מותר וכבר נתבאר דין זה בנ"ג מדרך יו"ד משער הטרפות ודין אפרוח שלא יצא לאויר העולם נתבאר בנ"א מדרך ב'.
כל בריה שאין בה עצם אינה מתקיימת יב"ח אלא חוזרת היא עפר, קישות או שאר מינים שהרחש מצוי בהם כל שהתליע באיביה בעודה מחוברת אע"ג שהחור קטן ואינו מחזיק אלא כדי הרחש לבד ואפי' לא נתרקם אלא קצתו אסורה דכל המחובר ע"ג קרקע כקרקע דמי ולא בעינן בית רוחש ולא שיתהלך בתוך הפרי וכבר הארכנו להביא ראיה ע"ז בח"ג, התליע בתלוש מותר לאכול הפרי והתולעת שבתוכו דלאו שרץ הוא עד דנפיק מיניה ומהלך ע"ג קרקע או ע"ג פרי ומן הסתם אפי' חורו נקוב אין חוששין שמא פירש וחזר וי"מ ונמנעין לבשל פולין ועדשים אפי' לאחר יב"ח מפני שפורשין כשחום האור שולט בהם ויש שמרתחין אותם קודם הבישול כדי שימותו בתוך הפרי ולא יצאו לחוץ והרמב"ן אומ' שאין לחוש בזה כלל שאם מצאם בעין זורקם ודיו ואם הם נמוחין בטלים הם בס' ואין כאן משום אין מבטלין איסור לכתחילה שהרי לא פירשו וכל שלא פירשו מותרין לאחר יב"ח ואם נחוש (לפירושן) [לפרישתן] אפ' לומ' שהם נימוחים ובטלים בס' ועוד שהם נטל"ף ומותרין ואע"פ שאין שם ס' וי"מ לאסור התבשיל כל שנמצא שם ד' או ג' פעמים יתוש או נמלה או כיוצא בהן שהוחזק בכך ואין לו תקנה אא"כ היה צלול כגון מרק שיכול לסננן כת' בספר התרומה פולין ופדולש שהן בלא שרבינו ולאחר שבשלן מוצא בהן זיזין מותרין משום דאותן זיזין אין רגילות לגדל בגוף הפולים עד לאחר שנתלשו ע"כ ורוב החכמים הראשונים וגם כל האחרונים אומ' שאותן זיזין נולדין במחובר בפולין כמו בעדשים והילכך בודק אותן כשאוכלן או ממתין יב"ח אבל תוך יב"ח אסור וכן כל דבר שהרחש מצוי בו אסור לאוכלו לשעתו עד שיבדוק אותן או עד שימתין יב"ח וכת' רשב"א בכל שמצוי כמו המינין שהרחש מצוי בהם במחובר אין סומכין על בדיקת הקצת ולא על בדיקת הרוב אלא צריך לבדוק הכל ובפולין חדשים שסמוך לגמרן מצוי בהן הרחש אנו מורגלים שבכל מקום שישחיר בפולין נוטלין קצתו בעומק וזו היא בדיקתו והכשרו, ירקות מוחזקין הן בתולעים וכשהן מבשלי' ומבולבלין אסורין שא"א לבדקן אבל מי השלקות מותרין שהם אפ' לסננן ואם בשל בהם בשר אפ' לרחוץ אותו ולבדוק וכתבו מן האחרונים שאם בשל בשוגג מאותן המינין שהרחש מצוי בהם במחובר אע"פ שלא בדק אותם מתחילה ועכשיו אחר בישול אינו יכול לבדקם הוי ספק היה שם ואת"ל היה שם שמא נימוח ונתבטל וכל שיש בו ס"ס הולכין בו להקל אפי' בשל תורה וזה תימה שהרי לאחר בישול נמצאים יתושין שלימים בפולים כי מה שבתוכן אינו נמחק מפני הבישול ומיהו ר"י מחמיר בס"ס אי לא אתו מכח התערובות וזה יתבאר בדרך ח' משער איסור והתר בס"ד, תולעים הנמצאים בפירות או במיני קטניות לאחר יב"ח משנתלשו ודאי בתלוש התליעו וכל שלא פירשו מותרין כמו שנתבאר, פירשה מתה או שפירשה מקצתה לארץ או שפירשה ע"ג תמרה או שנמצאת תולעת על הגרעינה בפנים או שפי' לאויר ולא נחה כלל בארץ או שיצא מקצת הרחש חוץ לחור ומקצתה נשאר בחור בכל אלו אסורה מספק.
<h2>דף נט.</h2>
ד' סימני טהרה נאמרו בחגבים והם ד' רגלים וד' כנפים וב' קרסולין וכנפיו חופין את רובו רוב ארכו ורוב היקפו ואפי' בסימנין אלו אינו כשר אא"כ שמו חגב ובזה אין אנו יודעין להבדיל ביניהן וד' מינין פי' הכתוב והם ארבה וסלעם וחרגול וחגב ולכולם יש הסימנין הנז' וכולם עיקר שמותם חגב משום שהוא המרובה והעיקר ודוגמת זה בתורה ששם צאן הוא כל מין מיוחד והוא שם כולל כדכתי' [ויקרא א'] ואם מן הצאן קרבנו וילק וחסיל וגזם אינו בכלל אלו וחייבין עליהם משום שרץ העוף ויש מין אחר ששמו צרצור ואע"פ שיש לו הד' סימנין אסור שאין שמו חגב ובזה"ז אין אוכלין בשום מקום מכל מיני חגב.
סימני דגים סנפיר וקשקשת ואפי' שאין לו [אלא] סנפיר אחת וקשקשת אחת וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר והילכך כל דג שיש לו קשקשת אחת טהור ובלבד שתהא תחת זנבו או תחת לחייו או תחת סנפירו לפי שבאותן המקומות הוי ודאי דשלו הוא ולא בא אליו מדג אחר ויש מחמירין ואומ' דצריך שיהו לו ג' קשקשים א' תחת זנבו וא' תחת לחייו וא' תחת סנפירו.
ת"ר אלו הן סימני בהמה כל מפרסת פרסה פי' שיהא לה פרסה ושוסעת שסע פרסות שתהא הפרסה שסועה, מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו הרי אלו ג' סימנין וסימנין אלו הם ג"כ בחיה ופרסה הוא כעין מנעל מכסה כל הרגל והוא עגולה שכל דבר עגול נקרא פרסה כדמתרגמינן הירך פרסת רגליה, בהמה שאין לה שנים בלחי העליון בידוע שמעלת גרה ומפרסת פרסה היא וטהורה חוץ מן הגמל שהוא אין לו שינים בעודו קטן אבל אין פרסותיו שסועות וטמא הוא אע"פ שמעלה גרה לפי' (אינו) [אם] בודק בשינים לדעת אם טהורה היא צריך שיכיר גמל קטן ולגמל גדול אין לחוש מפני שיש לו חנכים למעלה וניכר הוא, שפן וארנבת אע"פ שהם מעלה גרה אין להם פרסה שסועה, כתב הר"מ דכל חיה שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלת גרה כמו שאמרו בבהמה והשיב עליו הראב"ד משפן וארנבת. בהמה או חיה שפיה גמום בודק בפרסותיה ואינו צריך להמתין אם מעלת גרה היא והוא שיכיר חזיר שכל שהוא מפריס פרסה הוא מעלה גרה חוץ מן החזיר, בשר שבכנפי העוקץ הנק' אנקא אם מהלך שתי וערב פי' שחוטי הבשר הולכין זה לאורך וזה לרוחב טהורה ובלבד שיכיר ערוד המינין הכשרים הם יו"ד שלשה מיני בהמה והם שור שה ועז וז' מיני חיה והם איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר וכלם מעלין גרה ומפרי' פרסה ולפי' מי שהוא מכירן א"צ לבדוק לא בפה ולא ברגלים.
<h2>דף נט:</h2>
אין בין חיה לבהמה אלא שחלב חיה מותר אבל שומן גיד הנשה שלה אסור כשל בהמה וחומר בחיה מבהמה שהחיה צריכה כסוי.
ואלו הן סימני חיה טהורה וחלבה מותר כל שיש לה טלפים סדוקות כבהמה דחיה בכלל בהמה לסימנין להכיר אם היא חיה בעינן שיהיו לה קרנים עגולות שלא כקרני עיזים שהם רחבים אלא שיהו לה קרנים כרוכות כגדלי בצלים פי' זו לזו כשל עיזים ואותן (הברכים) [הקרנים] יהיו הדוקות פירוש מהודקות יפה לאפוקי משור שהגלדים נפרדים עד שמתקלפין בריוח זה מעל זה ונמצינו למדין שחיה ניכרת בסימנין אלו והם שיהיו לה קרנים וטלפים ושיהיו (כעולות) [עגולות] שיהיו כרוכות ושיהיו מהודקות וכל חיה שאין לה סימנין אלו הנז' אי הוו קרנות מתפצלות פי' כפופות כלפי ראשו כשל צבי שמשתרגים כענפים היוצאין מן הבד בידוע שהוא מין חיה, עיזא כדרבא מספקא לרבנן אי מין עז הוא ופסקו הואיל וקרניו אינן כשל עז מין חיה הוא וחלבו מותר.
המכיר ז' מיני חיה טהורה שהזכרנו ה"ז אוכל חלבו ומכסה דמו אע"פ שלא מצא לו קרנים.
<h2>דף סא.</h2>
ובפי' דורס נחלקו המפ' רש"י אומר שהוא הנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכל ומחזיקו שלא ינטל כולו לתוך פיו והר"מ פוסק שכל עוף שחולק רגליו כשמותחין לו חוט שתים לכאן ושתים לכאן או שקולט מן האויר ואוכל באויר הרי זה דורס ואוכל וטמא ור"ת אומר שהעוף האוכל עוף כשהוא חי הוא הנק' דורס וכן הכריעו הרמב"ן והרשב"א וי"מ שדורס הוא הצד ציד והוא הורג אותם במכת הדריסה והילכך חיישינן לכל הפי' והרבה פעמים אוכלים דריסה ואחר שיש הרבה שדורסין לפעמים ואין אנו מכירין אותם יש לנו ליזהר שלא לאכול עוף אא"כ יש לו סימן בגופו ג' סימני טהרה או במסורת שאינו דורס והוא שיהא דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור אבל שלא במסורת חיישינן שמא דורס ואוכל והוי מן העופות הטמאים.
<h2>דף סב.</h2>
וכבר נתבאר שדעת הגאונים הוא שכל עוף שאין קרקבנו נקלף אין לסמוך על שאר סימני טהרה שבגופו ואפי' אינו דורס ולפי דעת רבי' [יצחק] בר' אברהם אין לנו לאכול מעוף אא"כ מכירין בו שאינו דורס ואפי' יש בגופו שלשה סימני טהרה והסכים הרמב"ן לפי' הר"מ בר יוסף ולשון פסק הרא"ה כך הוא, כל עוף הדורס טמא וכל שיש בגופו ג' מיני טהרה בידוע שאינו דורס ומותר ואם אינו דורס ויש בגופו סי' א' של טהרה איזה סימן שיהיה יש לחוש לעורב, היו בגופו שני סימני טהרה יש לחוש לשאר עופות טמאים אין בגופו שום סימני טהרה אבל אינו דורס אם הוא במקום שאין מצויין בו פרס ועזניה טהור ולענין פרס ועזניה שאמרנו בראש נתי' זה דלא שכיחי בישוב ולא חיישינן להו י"א שלא גזרו לומר שאין נמצאין כלל בישוב אלא במקום שלהם דוקא היא שאין נמצאין, כל עוף שיש לו שני סימנין אלו והם שחוטמו רחב כאווז ויש לו כף רחב הנק' פוטא כאווז בידוע שאינו דורס וכ"כ הר"ן בשם הזקנים ולא נתברר מדבריו אי סגי בחד משני סימנין הללו אם לאו אבל בשם הזקנים שהיו בכרבונה מצאתי שצריך שני סימנין.
סימני העוף יש הרבה שיטות וזהו הדרך הנכון אל הרב ר' משה בר יוסף בתשו' כל עוף שבא בג' סימני טהרה בגופו שהם אצבע יתירה והוא האצבע שאחורי הרגל שהוא נוגע בארץ ויש לו זפק וקורקבן נקלף ביד ואע"פ שאינו נקלף אלא לאחר שמושכין אותו בשמש בידוע שאינו דורס והילכך כל שבא בג' סימני טהרה אלו טהור, בא בשני סימנין בגופו יש לחוש משום עורב ומיניו וסנונית הנק' אורוניל שכריסה לבן אינה ממין עורב ואעפ"כ לא נהגו בה היתיר, בא בסי' א' בגופו ואין ידוע אם דורס אסור משום חשש שאר עופות טמאין, קרקבן שאינו נקלף אלא בסכין אינו בכלל נקלף וכל עוף (שאינו ידוע) [שידוע] שאינו דורס אפי' אין לו בגופו שום סימן טהרה לעולם טהור שאין בכל כ"ד מיני עופות טמאים עוף שלא יהא דורס חוץ מפרס ועזניה והני לא שכיחי בישוב אלא במדברות ולא חשו להם חכמים ולדעת הגאון אין להתיר אפי' עוף שידוע שאינו דורס אא"כ יש בגופו סימן א' של טהרה והיינו דאמר אמימר עוף הבא בסי' א' טהור והוא דלא דריס ומסורת בידם של הגאונים שאמימר לא התיר אלא שהקרקבן נקלף הילכך צריכין אנו לידע שלא יהא דורס קודם שנאכל משום עוף וגם צריך שיהא קורקבנו נקלף ואין לסמוך על שאר סימני טהרה שבגופו ואפי' ידוע לנו שאינו דורס.
<h2>דף סג:</h2>
וכל מי שבקי במיני העופות הטמאים ובשמותיהם שיאמר עוף פלוני אינו מהם נאמן ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי ר' הצייד והוא שהוחזק אותו צייד שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן בד"א בשלא ראינוהו דורס אבל אם ראינוהו דורס ודאי טעות הוא בידו שהרי שנינו כל עוף הדורס טמא.
לוקחין ביצים מן הגוים ואין חוששין משום נבלות ולא משום טרפות דהרוב מותרות ובתר הרוב אזלינן והוא שאומרי' ביצים הללו של עוף פלוני הם ואנו יודעין שהוא טהור ואם נכרות וידועות כגון של תרנגולים ואווזין אין חוששין כלל, אע"פ שמיני עופות טהורים מרובין על מיני הטמאים כל מין ומין מהטמאים מרובין על הטהורים וע"כ אין אנו לוקחין מהם ביצים אא"כ אומרים של עוף פלוני הם ויודעים ומכירין שאותו עוף טהור הוא ואע"פ דדמיין דעורב ודיונה אהדדי אי יהיב דעתיה שפיר יכיר ומסתפק הגוי דילמא יהיב ישראל דעתיה ויכיר [ס"ד ע"א] שני ראשיה של ביצה כדין ושני ראשיה חדין ודאי טמאה ראשה אחת חד וראשה א' כד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים משכחת לה טמאה ומשכחת לה טהורה והילכך בסתם אין סומכין עליו עד שיאמר של עוף פלוני הם וטהור הוא, כת' רשב"א עכשיו נהגו ליקח ביצים בכל מקום מכל אדם ואפי' בסתם לפי שאין רגילות למכור ביצים של עופות טמאים והר"מ אוסר ליקח ביצים מן הגוים אא"כ יש לו בהם טביעות עין שהן ביצי עוף פלוני טהור. ביצים טרופות בקערה אין לוקחין מהם לפי' מותר למכור להן ביצת טרפה או של נבלה הטרופה בקערה אבל ביצת טרפה כשהיא שלימה אין מוכרין להם גזירה שמא ימכרנה לישר' ואע"פ שאין לוקחין מהן ביצין טרופות מתיר בתוס' ליקח מהם פת הנמשח בבצים ואפי' נילושה בם ביצה דקמחא עיקר ואע"פ שהוצרך לטרוף הביצים תחי' אין זה בכלל גזירה דאין לוקחין מהם ביצים טרופות.
<h2>דף סד.</h2>
עוברי דגים פי' הביצים נלקחין מכל אדם ואין צריכין סימן שדג טמא משריץ ואינו מטיל ביצים כן פסק הגאון ר"י וי"א שאף לדג טמא יש ביצים והעיקר כדברי הגאון ר"י. כסימני דגים כך סימני קרבי דגים פי' שראשן א' חד וראשן א' כד פי' עבה וקרבי דגים אינן נקחין אלא מן המומחה פי' מי שמוחזק בכשרות דסימנין של קרבי דגים לאו דאוריתא ואם אמר מי שאינו מוחזק בכשרות או אפי' גוי אלו הן קרביהן של דגים אלו ירא הוא לשקר פן יתפש בדבר ומותר ליקח מהן ויש מתירין אף באומ' של דג פלוני הם והוא שיכיר וצריך שיהא ראשן הא' של קרבים הללו חד וראשן א' כד.
<h2>דף סד:</h2>
פירש"י געול טמאה שנתבשלה עם טהורות וי"מ גיעולי ביצים כגון שהכה תרנגולת ויצתה ביצתה שלא בזמנה מותרת אע"פ שלא נגמרה לגמרי ואין בה משום אמ"ה כיון שאינו מעורה בגידין וגיעול זה הוא מלשון [איוב כ"א] שורו עבר ולא יגעיל וזה הפי' עיקר.
ביצים מוזרות פי' שישבה עליהם תרנגולת ונתחממו ולא רקמו נפש היפה תאכלם פי' שאין בהם שום איסור ע"כ מי שאינו אסטניס יכול לאכלם נמצא עליהם קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר והוא שנמצא כולו על קשר החלבון וכן פסקו רבים וגם הרא"ה כת' כן וקשר זה הוא זרע התרנגול וקשור בראש הכד, ורשב"א פוסק להתיר ג"כ אם נמצא כולו בחלבון חוץ לקשר ודעת הגאון דכל שנמצא בחלבון בידוע שאין כאן ריקום ואם בחלמון חוששין לריקום וכן נראה דעת הגאון ר"י וכן פסק הר"מ וי"א מדא"ל רב גביהא מבי כתיל לרב אשי איפכא תנא תנא קמיה דאביי משמע דעיקר מתני' איפכא תניא הילכך בקשר חלמון לבד מותרת והוא שיזרוק הדם ולא נר' כן לע"ד דאפ' לומר דאיהו משום דבר בשום אומרו קאמר הכי ולאו דהוי עיקר כדתנא תנא. ביצים שנמצא בהם דם ובענין שהוא ספק אם בחלבון אם בחלמון הולכין אחר ספקו להחמיר שדם ביצים שיש בו חשש מריקום כדם אפרוח הוא חשוב ואע"פ שאפרוח שלא יצא לאויר העולם אינו אסור אלא מדרבנן שסמכו על השרץ השורץ על הארץ מ"מ דמו אסור מה"ת וגם בספר התרומה כתו' נר' דמה"ת אסור משום נבלה (ולפי') [ואפילו] שוחטו דשחיטה לא שייכא ביה ופ' ר"א דמילה (שבת קל"ה, ע"ב) [אמרינן] כל שלא שהה שבעה ימים בבהמה נפל הוא ויש תימה במ"ש בשם הגאון שהרי אנו מוצאין דם בחלמון של ביצה בת יומא ואין דם מצוי בחלבון אלא לאחר ימים רבים ומ"מ עליהם סומכין כי דבריהם דברי קבלה ולא נאמרו דברים אלו בתרנגולת שאין עמה זכר אלא שמתחממת מן הארץ שבזו אין לחוש על הדם לפי שאין שם לעו' אפרוח ולפי' זורק הדם ואוכל השאר וכן ביצה מרוקמת שנתנוה על כיסוי קדירה של תבשיל יתבאר בנ"ו מדרך ח' בס"ד.
כל היוצא מן הטמא טמא לפי' חלב בהמה טמאה וביצה של עוף טמא אסור ואיסור זה מה"ת מדכת' רחמנא [ויקרא י"א] ואת בת היענה שר"ל ביצתה ומדאסר רחמנא ביצה של עוף טמא למדנו דשל עוף טהור מותרת ואין בה משום אמ"ה, הדבש אינו יוצא מגוף הדבורים אלא מוצצת מיני הפרחים ומתקבצות אותו לתוך מעיהן ושם ממתק אותו ומקיאות אותו בכוורת להכין בקיץ לחמה.
<h2>דף סו.</h2>
אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן מועט והוא שמוחזקים ישר' בכך ואם ספק בידם אסור יש לו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן הים מותר, הדג שקורין אשטוריא"ון מותר ויש שאוסרין אותו והרמב"ן בדקו ושרה אותם במים רותחים ונשתיירו ממנו קשקשים הילכך מותר וגם ר"ת מתיר.
<h2>דף סו:</h2>
דגים שבכלים ושבמים המכונסין ואין מקום נפתח שם מותרים בלא סימנין כל שלא נודע שפרשו משם ושוחה ושותה מהם דסימני טהרה לא נאמרו אלא במים נובעין [ס"ז ע"א] ואם פרשו על שפת הכלים או על שפת הבור אע"פ שחזרו למקום גדולן אסורין משום שרץ השורץ על הארץ הואיל ואין להם סימנין והדפנות שבפנים קרויות מקום גדולן ואסור לשפות השכר בקשין בלילה מפני שדרך שתולעים מתגדלים לתוכו ושמא יפריש א' מהן לקשין ויחזור ויפול לכלי ואמרי' ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסננן.
<h2>דף סז:</h2>
כל בריה שאין בה עצם אינה מתקיימת יב"ח אלא חוזרת היא עפר, קישות או שאר מינים שהרחש מצוי בהם כל שהתליע באיביה בעודה מחוברת אע"ג שהחור קטן ואינו מחזיק אלא כדי הרחש לבד ואפי' לא נתרקם אלא קצתו אסורה דכל המחובר ע"ג קרקע כקרקע דמי ולא בעינן בית רוחש ולא שיתהלך בתוך הפרי וכבר הארכנו להביא ראיה ע"ז בח"ג, התליע בתלוש מותר לאכול הפרי והתולעת שבתוכו דלאו שרץ הוא עד דנפיק מיניה ומהלך ע"ג קרקע או ע"ג פרי ומן הסתם אפי' חורו נקוב אין חוששין שמא פירש וחזר וי"מ ונמנעין לבשל פולין ועדשים אפי' לאחר יב"ח מפני שפורשין כשחום האור שולט בהם ויש שמרתחין אותם קודם הבישול כדי שימותו בתוך הפרי ולא יצאו לחוץ והרמב"ן אומ' שאין לחוש בזה כלל שאם מצאם בעין זורקם ודיו ואם הם נמוחין בטלים הם בס' ואין כאן משום אין מבטלין איסור לכתחילה שהרי לא פירשו וכל שלא פירשו מותרין לאחר יב"ח ואם נחוש (לפירושן) [לפרישתן] אפ' לומ' שהם נימוחים ובטלים בס' ועוד שהם נטל"ף ומותרין ואע"פ שאין שם ס' וי"מ לאסור התבשיל כל שנמצא שם ד' או ג' פעמים יתוש או נמלה או כיוצא בהן שהוחזק בכך ואין לו תקנה אא"כ היה צלול כגון מרק שיכול לסננן כת' בספר התרומה פולין ופדולש שהן בלא שרבינו ולאחר שבשלן מוצא בהן זיזין מותרין משום דאותן זיזין אין רגילות לגדל בגוף הפולים עד לאחר שנתלשו ע"כ ורוב החכמים הראשונים וגם כל האחרונים אומ' שאותן זיזין נולדין במחובר בפולין כמו בעדשים והילכך בודק אותן כשאוכלן או ממתין יב"ח אבל תוך יב"ח אסור וכן כל דבר שהרחש מצוי בו אסור לאוכלו לשעתו עד שיבדוק אותן או עד שימתין יב"ח וכת' רשב"א בכל שמצוי כמו המינין שהרחש מצוי בהם במחובר אין סומכין על בדיקת הקצת ולא על בדיקת הרוב אלא צריך לבדוק הכל ובפולין חדשים שסמוך לגמרן מצוי בהן הרחש אנו מורגלים שבכל מקום שישחיר בפולין נוטלין קצתו בעומק וזו היא בדיקתו והכשרו, ירקות מוחזקין הן בתולעים וכשהן מבשלי' ומבולבלין אסורין שא"א לבדקן אבל מי השלקות מותרין שהם אפ' לסננן ואם בשל בהם בשר אפ' לרחוץ אותו ולבדוק וכתבו מן האחרונים שאם בשל בשוגג מאותן המינין שהרחש מצוי בהם במחובר אע"פ שלא בדק אותם מתחילה ועכשיו אחר בישול אינו יכול לבדקם הוי ספק היה שם ואת"ל היה שם שמא נימוח ונתבטל וכל שיש בו ס"ס הולכין בו להקל אפי' בשל תורה וזה תימה שהרי לאחר בישול נמצאים יתושין שלימים בפולים כי מה שבתוכן אינו נמחק מפני הבישול ומיהו ר"י מחמיר בס"ס אי לא אתו מכח התערובות וזה יתבאר בדרך ח' משער איסור והתר בס"ד, תולעים הנמצאים בפירות או במיני קטניות לאחר יב"ח משנתלשו ודאי בתלוש התליעו וכל שלא פירשו מותרין כמו שנתבאר, פירשה מתה או שפירשה מקצתה לארץ או שפירשה ע"ג תמרה או שנמצאת תולעת על הגרעינה בפנים או שפי' לאויר ולא נחה כלל בארץ או שיצא מקצת הרחש חוץ לחור ומקצתה נשאר בחור בכל אלו אסורה מספק.
תולעים הנמצאים בבשר הבהמה כל שלא נודע שנולדו בה לאחר מיתת הבהמה אסורין והנמצאין בבשר הדגים מותרין והוא שיהא ודאי שנולדו בה מבשרו וזהו שנמצאו בבשר עצמו או תחת העור דבזה לא אפ' שבאו מבחוץ וטעמא דשרו בדגים משום דדגים באסיפה בעלמא שרו ויצירתן בהתר אבל בהמה דלא שריא אלא בשחיטה הני מדלא מהניא בהו שחיטה באיסורייהו קיימי ולמדנו שהתולעים שבבשר או שבדגים או שבגבינות שבאו שם מחמת סרחון לאחר שחיטת בהמה מותרין אותן התולעים בד"א בשלא פי' אבל אם פירש על הדגים או על הבשר אסורין כמו פירש ע"ג תמרה אבל לא חיישינן שמא פירשו כל שלא נמצאו חוץ לבשר ואין צריך לבדוק אם יש מהן חוץ לבשר דאי איתא שיש שם בשעה שמניח במים הדג או הבשר אם היו בחוץ ודאי הם נופלים משם, תולעים שבמעי הדגים אסור כמו שנתב' בסוף נ"ט.
<h2>דף פ.</h2>
שור הבר מין בהמה הוא ועז הבר מין חיה אין מין טהור מתעבר ממין טמא אבל מצינו כלאים שבא מבהמה טהורה עם חיה טהורה והוא הנק' כוי וע"כ יש לו דין בריה בפני עצמה ונותנין עליה חומרי בהמה לאסור חלבה וחומרי חיה לענין כסוי הדם.
<h2>דף פג:</h2>
אין בין חיה לבהמה אלא שחלב חיה מותר אבל שומן גיד הנשה שלה אסור כשל בהמה וחומר בחיה מבהמה שהחיה צריכה כסוי.
<h2>דף צב:</h2>
אין בין חיה לבהמה אלא שחלב חיה מותר אבל שומן גיד הנשה שלה אסור כשל בהמה וחומר בחיה מבהמה שהחיה צריכה כסוי.
<h2>דף צג:</h2>
ביצי זכר שניתקו גידיהם אם עדין הם תלוין בכיסן יש לאוסרן משום אל תטוש תורת אמך בכל מקום שנהגו בהם איסור.
